צרכים מורכבים
Multi-Complex Needs (MCN)
בשנים האחרונות ניתן לצפות בגידול משמעותי של בני נוער וצעירים החווים צרכים מורכבים ומרובים כנגזרת של הצטלבות מספר קשיי חיים במספר תחומים: בריאות נפשית וגופנית, הדרה חברתית, קשיי למידה ועבירות חוק. כל אלו משפיעים על התפתחותם של בני הנוער ופוגעת באיכות חייהם ומצבם הנפשי (Keene, 2001). בני נוער וצעירים אלו נזקקים למענים רבים ממגוון של אנשי מקצוע וסקטורים שונים.
במצב הקיים, אנשי מקצוע שונים בעלי מומחיות שונה נותנים מענה מצומצם לאותם בני נוער וצעירים. ההגדרות הקיימות צרות מכדי לתפוס את המורכבות והעומק של הבעיות של אוכלוסייה זו ומאתגרות את המערכות השונות לתת מענה מותאם (Van den Steene, Van West and Glazemakers, 2019). כך לדוגמא, איש טיפול מתחום בריאות הנפש יגדיר את הקושי של צעיר אחד כסבל נפשי והפרעה קשה, בעוד עובד מהתחום הסוציאלי יזהה היעדר צרכים חומריים ועוני. במצב הנתון, כל פרופסיה מסמנת את מוקד הבעיה ונותנת טיפול בהתאם למשאבים ולמומחיות שלה. יתרה מזאת, פעמים רבות היעדר המומחיות והמשאבים של הסקטורים הרבים יוצר דחיה של אוכלוסיה זו. כך שנערה המנוצלת במעגל הזנות לא תוכל לקבל מענה פסיכיאטרי מרפאתי למרות שסובלת מהתקפי חרדה כי הבעיה שלה היא ‘רק’ בעיה סוציאלית ולא פסיכיאטרית. במקרה שונה צעירה עם הפרעות אכילה ודרות רחוב לא תוכל לקבל טיפול ע”י מוסד רווחה כי הם חוששים שאינם יכולים להתמודד עם התסמינים של הפרעות האכילה. במצב הנתון אותם בני נוער וצעירים מתגלגלים ממסגרת טיפול אחת לאחרת בתקווה שיצליחו להתאים לאחת מהם.
בשנים האחרונות החלו בעולם להבין שאוכלוסיה זו איננה מקבלת את המענה המותאם ביותר והחל ניסיון להגדיר את האוכלוסיה בהתאם לצרכיה ולא בעיותיה על מנת לעצב מחדש את המענים לאוכלוסיה זו.
הגדרה חדשה
אוכלוסיות קצה ריבוי-צרכים מורכבים, ניתן למצוא בין היתר מאפיינים הכוללים לעיתים קרובות – מחלות נפש, פגיעות מיניות, זנות, היעדר בית ושימוש לרעה בחומרים. מדובר בנערים וצעירים אשר להם אבחנות כפולות, והם בעלי 2 או יותר צרכים קיומיים אשר משפיעים על מצבם הבריאותי וההתפתחותי. לרוב, הם יהיו בעלי היסטוריה של התנהגות פוגענית, קושי ללמוד וללא רשת תמיכה משפחתית. אוכלוסייה זו מתקשה לצרוך שירותי טיפול (רווחה, בריאות ונפש), זאת בגלל תנאי הסף הנוקשים, ובגלל סירוב השירותים להתמודד עם התנהגות תוקפנית או חוסר שיתוף פעולה מצב מטופלים. התוצאה הישירה של מצב זה, היא שהמערכות המוסדיות תפגוש את אותם ילדים בשלב שהם כבר במשבר קשה ומצב קיצון (אשפוזים, מעצרים, שלטר חירומי וכו’).
המושג ‘ריבוי-צרכים מורכבים (MCN) הוא חדש יחסית, והגדרתו השתנתה לאורך השנים וכללה שילובים שונים של קריטריונים. ההגדרה הרווחת ביותר היום:
ילדים, בני נוער ומבוגרים בעלי צרכים מורכבים ועמוקים, הנובעים מבעיות במספר תחומי החיים (המשפחתי, התפקודי ובשילוב החברתי) בשילוב בעיות פסיכיאטריות.
(Van den Steene, Van West and Glazemakers,2019)
ההגדרה של בני נוער וצעירים בעלי צרכים מורכבים, אינה פשוטה נוכח השונות הקיימת בין הצרכים של הפרטים באוכלוסייה זו. האינטראקציה הייחודית של כל פרט, היא זו שמייצרת את המורכבות הייחודית של כל אדם ולכן, קיים צורך למענה הוליסטי, אינדווידואלי ומודולרי, שיאפשר התאמת טיפול לכל מטופל.
ספרות המחקרית מצביעה שהשירותים לצעירים עם צרכים מורכבים צריכים בראש ובראשונה לאפשר טיפול מדורג, כזה שרואה את כל רצף הבעיה של הצעיר.ה ומותאם להתערבות בכל אחד משלביה. בנוסף, על השרות להיות מסוגל לאבחן ולהבין את מגוון בעיותיו וצרכיו של המטופל ולא לצמצמו שיתאים למנדט של הקירות הטיפול. ולבסוף, חשוב לערב את המטופל בתהליך, להקשיב לו, הוא זה שמכווין את צוות הטיפול ושותף לבניית תוכנית הטיפול.
המצב בארץ
מערכות הרווחה והבריאות, הקימו בעשור החולף שירותי טיפול במטרה לתת מענה לחלקים של אוכלוסייה זו. בפועל, הטיפולים הקיימים אינם מותאמים לצרכי אוכלוסייה מורכבת ורבת פנים זו. במצב הקיים, אנשי מקצוע שונים, בעלי מומחיות שונה, נותנים מענה מצומצם לאותה אוכלוסייה. ההגדרות הקיימות, צרות מכדי לתפוס את המורכבות והעומק של הבעיות של אוכלוסייה זו ומאתגרות את המערכות השונות לתת מענה מותאם (Van den Steene, Van West and Glazemakers, 2019).
המענים הטיפוליים, מוגדרים על פי תחומי עיסוק ספציפיים כגון : השירות להתמכרויות, השירות לטיפול בזנות, השירות להפרעות אכילה, מרפאה למחלות נפשיות וכך הלאה. בכך, לא פעם, מפספסת המדינה והחברה את האוכלוסייה אשר זקוקה למספר שירותים או לכל השרותים הללו, בו זמנית. התפיסה העומדת מאחורי המודל הפזור הנהוג כיום הינה לנסות ולספק מענה ממוקד ומרוכז לבעיות וצרכים ספציפיים. צעיר הזקוק לטיפול נדרש להכריע מהי התחלואה/ בעיה המרכזית שלו כדי שיופנה למסגרת הרלבנטית לטיפול באותה בעיה. אך מה יעשה צעיר אשר הינו חסר בית וגם מאובחן בהפרעה נפשית חמורה? ולאן תיגש צעירה, שהיא גם בזנות וגם סובלת מהפרעות מניה דפרסיביות ומהפרעות אכילה? מי אמור לטפל באותם צעירים? במצב הנתון, אותם בני נוער וצעירים מכתתים רגליהם ממסגרת טיפול אחת לאחרת, בתקווה שיצליחו להתאים לאחת מהם.
לגבי ממדי התופעה אין תשובה מחקרית מובהקת. כל שרות וקבוצת הנשירה שלו. הסטטיסטיקה השכיחה מדברת על כך שכ- 16.5% מהילדים ובני הנוער בישראל נמצאים בסיכון, ולפחות 10% בסיכון גבוה. נתוני הסיכון הגבוה, נראים כתקפים בהינתן היקף האוכלוסיות המוכרות לשירותים ציבוריים ובכללם שירותי בריאות הנפש, שירותי התקון ואכיפת החוק, שירותי נוער בסיכון ומוסדות לטיפול במכורים.