בשנים האחרונות ניתן לצפות בגידול משמעותי של בני נוער וצעירים החווים צרכים מורכבים ומרובים כנגזרת של הצטלבות מספר קשיי חיים במספר תחומים: בריאות נפשית וגופנית, הדרה חברתית, קשיי למידה ועבירות חוק. כל אלו משפיעים על התפתחותם של בני הנוער ופוגעת באיכות חייהם ומצבם הנפשי (Keene, 2001). בני נוער וצעירים אלו נזקקים למענים רבים ממגוון של אנשי מקצוע וסקטורים שונים.

במצב הקיים, אנשי מקצוע שונים בעלי מומחיות שונה נותנים מענה מצומצם לאותם בני נוער וצעירים. ההגדרות הקיימות צרות מכדי לתפוס את המורכבות והעומק של הבעיות של אוכלוסייה זו ומאתגרות את המערכות השונות לתת מענה מותאם  (Van den Steene, Van West and Glazemakers, 2019). כך לדוגמא, איש טיפול מתחום בריאות הנפש יגדיר את הקושי של צעיר אחד כסבל נפשי והפרעה קשה, בעוד עובד מהתחום הסוציאלי יזהה היעדר צרכים חומריים ועוני. במצב הנתון, כל פרופסיה מסמנת את מוקד הבעיה ונותנת טיפול בהתאם למשאבים ולמומחיות שלה. יתרה מזאת, פעמים רבות היעדר המומחיות והמשאבים של הסקטורים הרבים יוצר דחיה של אוכלוסיה זו. כך שנערה המנוצלת במעגל הזנות לא תוכל לקבל מענה פסיכיאטרי מרפאתי למרות שסובלת מהתקפי חרדה כי הבעיה שלה היא ‘רק’ בעיה סוציאלית ולא פסיכיאטרית. במקרה שונה צעירה עם הפרעות אכילה ודרות רחוב לא תוכל לקבל טיפול ע”י מוסד רווחה כי הם חוששים שאינם יכולים להתמודד עם התסמינים של הפרעות האכילה. במצב הנתון אותם בני נוער וצעירים מתגלגלים ממסגרת טיפול אחת לאחרת בתקווה שיצליחו להתאים לאחת מהם.

בשנים האחרונות החלו בעולם להבין שאוכלוסיה זו איננה מקבלת את המענה המותאם ביותר והחל ניסיון להגדיר את האוכלוסיה בהתאם לצרכיה ולא בעיותיה על מנת לעצב מחדש את המענים לאוכלוסיה זו.