רקע להקמת המיזם
בשנים האחרונות, ניתן לצפות בגידול משמעותי של בני נוער וצעירים בקצה הרצף, בעלי צרכים מורכבים ומרובים, כנגזרת של הצטלבות של מספר קשיים ובמספר תחומים: בריאות נפשית וגופנית, הדרה חברתית, קשיי למידה ועבירות פליליות. כל אלו משפיעים על התפתחותם של בני הנוער ופוגעים באיכות חייהם ומצבם הנפשי.
נוער וצעירים בקצה רצף הסיכון, החווים צרכים מורכבים, משתייכים ל 3 קטגוריות:
תחלואה פיזית ונפשית
(הפרעות נפשיות, תחלואה מהזנחה פיזית וכו’)
בעיות סוציאליות קשות
(אלימות במשפחה, פגיעות מיניות, עוני וכו’)
השתייכות לקבוצות המוגדרות בסיכון ומצוקה
(רצף הזנות, שימוש בסמים, להטב”ק, נשירה מהדת/קהילה וכו’)
באופן פרדוקסלי, ריבוי הצרכים הוא זה שגורם לבידוד של בני הנוער וצעירים אלו ממערכות התמיכה וההגנה השונות שהמדינה וארגוני החברה האזרחית מציעים, וזאת הגם שהם אלו שזקוקים למערכות אלו יותר מכל. הם נאלצים להתמודד לבד, לאתר ולאלתר אסטרטגיות הישרדות שונות ואף פוגעניות, על מנת לשרוד בשולי החברה הנוקשים. המדינה אחראית, לכאורה, לרווחתם של בני הנוער והצעירים, אולם קיים פער תהומי ביכולתה לספק את המענה המותאם לאוכלוסייה מורכבת ופגועה זו. חדשות לבקרים, מואשמים בני נוער וצעירים אלו בכך שאימצו גישות הישרדות, החורגות מהנורמות המקובלות, אשר הובילו אותם לבחור בזנות, סמים, עבריינות וכיו”ב, כאמצעי קיום ושימור חיים.
לכאורה, צעירים אלו בחרו בחיי שוליים. עם זאת, מנקודת מבט רגישה, ניתן לראות בבירור, כי מדובר בבחירה מתוך מקבץ חלופות מוגבל ביותר. שום נער או נערה, לא מגשימים חלום ילדות להיות עבריינים, מכורים לסמים או בזנות. מדובר על אוכלוסייה בעלת רקע סוציאלי קשה, רקע של ניכור, הפרעות נפשיות ופגיעות מרובות, אשר מנסה לשרוד. מציאות חייהם של אותם בני נוער וצעירים, סבוכה במיוחד, בשל קשת רחבה של סינדרומים אנטי חברתיים ומגוון מצוקות נפשיות, תפקודיות, התנהגותיות ובין אישיות, אותם הם מפגינים.
טיפול חסר ולא אחיד
מערכות הרווחה והבריאות, הקימו בעשור החולף שירותי טיפול במטרה לתת מענה לחלקים של אוכלוסייה זו. בפועל, הטיפולים הקיימים אינם מותאמים לצרכי אוכלוסייה מורכבת ורבת פנים זו. במצב הקיים, אנשי מקצוע שונים, בעלי מומחיות שונה, נותנים מענה מצומצם לאותה אוכלוסייה. המענים הטיפוליים, מוגדרים על פי תחומי עיסוק ספציפיים כגון : השירות להתמכרויות, השירות לטיפול בזנות, השירות להפרעות אכילה, מרפאה למחלות נפשיות וכך הלאה. בכך, לא פעם, מפספסת המדינה והחברה את האוכלוסייה אשר זקוקה למספר שירותים או לכל השרותים הללו, בו זמנית. התפיסה העומדת מאחורי המודל הפזור הנהוג כיום הינה לנסות ולספק מענה ממוקד ומרוכז לבעיות וצרכים ספציפיים. במצב הנתון, אותם בני נוער וצעירים מכתתים רגליהם ממסגרת טיפול אחת לאחרת, בתקווה שיצליחו להתאים לאחת מהם.
סטטיסטיקה - נוער במצוקה בישראל
הסטטיסטיקה השכיחה מדברת על כך שכ- 16.5% מהילדים ובני הנוער בישראל נמצאים בסיכון, ולפחות 10% בסיכון גבוה. נתוני הסיכון הגבוה, נראים כתקפים בהינתן היקף האוכלוסיות המוכרות לשירותים ציבוריים ובכללם שירותי בריאות הנפש, שירותי התקון ואכיפת החוק, שירותי נוער בסיכון ומוסדות לטיפול במכורים. ניתן לאמוד את מספר הצעירים בסיכון ובמצוקה בכ-150,000.